בן איש חי - הלכות חג הסוכות
פתיחה :
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, נ"ל בס"ד דארז"ל עתידהה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, נמצא עתה האדם טורח באכילה לחרוש ולזרוע ולהשקות ולקצור ולדוש ולטחון וללוש ולאפות עד שתהיה גלוסקא לפניו, אך לעתיד תוציא א"י גלוסקא שלימה ויתלוש ויאכל, וכן עתה האדם יגע בכסות הן בבגדי פשתן הן בבגדי משי לעשות כמה מלאכות עד שיהיה בגד ארוג לפניו, ולעתיד תוציא הארץ כלי מילת שהם בגדים ארוגים שהאדם תולש ומתכסה בהם, ועוד ארז"ל בענין שתיה אם רוצה לשתות יין צריך לעשות כמה מלאכות עד ימצא היין לשתות, ולעתיד יביא עענבהה אחת גדולה כחבית גדולה ומניחה בזוית ביתו ונוקב אותה ומוציא יין מתוכה ושותה בככל עת שירצה, ולפ"ז הנאה העת"ל תדמה להנאת התיקון שיש לו מן דדי אמו שהדדים נותנים לו חלב שיש בו טעם וכח של כל מאכלים שהאם אוכלת, ואין התינוק טטורח להשיג הנאתו זאת, אלא כל פעם שירצה לינק מנחת לו אמו הדד בפיו ויונק חלב שכל כח המאכלים שאכלה אמו ישנם בו, וז"ש ה' בדד ינחנו קרי ביה בדד בשב"א תחת בי"ת כדי שתהיה אות בי"ת אות השמוש ועיקר התיבה דד, כלומר דוגמת הנאה שתהיה מן הדד, ואותו זמן אין עמו אל נכר כי יתקיים מש"ה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, אי נמי בדד רמז לתורה שבע"פ שיש בה שמונה דרגין שהם ארבע וארבע דהיינו כשר ופסול וטמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר ולכן נקראת דד או יובן ד"ד רמז לשני דלתי"ן של שם שד"י ושם אדנ"י שנפגמו בחטא שהחטיא הנחש את חוה, כמ"ש המקובלים בפסוק הנחש השיאנ"י שנשאר ש"י ואני, ועליהם רמז הכתוב לשקוד על דלתותי יום יום, ולעתיד יתוקנו ויושלמו ואז בשלימות הד"ד הנז' ינחנו לישראל ואז ואין עמו אל נכר, או יובן בס"ד ד"ד רמז לסוכה שהיא מספר הוי"ה אדנ"י שהם כ"ו ה"ס אותות סוכה, וכל שם הוא ארבע אותיות ובזה הדד שהוא הסוכה ינחנו לישראל דוקא כי רק ישראל ישמח בצל סוכתו מפני שהסוכה היא סוד אור מקיף, ואין יניקה מן או"מ אלא לישראל משא"כ אוה"ע, ואין עמו אל נכר שאין הקליפות יונקים מן אור זהה בסוד והנחש היה ערום, ולכן נהגו לסכך בענפי אילן מפני כי אילן עולה מספר סוכה לכן ענפי אילן הם מצוה מן המובחר, ופה עירנו המנהג לסכך בענפים של דקל צדיק כתמר יפרח:
א. צריך לישב באויר סוכה, והישן תחת המטה אם יש מגג המטה עד לארץ עשרה טפחים לא יצא י"ח, וצריך ליזהר שלא ישן תחת שלחן שגבוה עשרה טפחים:
ב. יזהר לעשות הדפנות קודם הסכך ואם להפך פסולה, ויזהר לשא יניח דבר המקבל טומאה בסכך, ולכן העצים של הסכך לא יהיה בהם בית קיבול דאז מקבלים טומאה, ומחמת כן יזהר ג"כ שלא יניח עצים של המטה בסכך מפני שההם מקבלים טומאה, והפירות הם מקבלים טומאה ולכן לא יתלה רמונים וכיוצא בסכך, אלא רק בפפחות מארבעה טפחים ביניהם לבין הסכך, דאז אע"פ שהם מקבלים טומאה כיון דהוא תולה אותם לנוי בטלי לגבי סכך ולא מפסיל משום סכך פפוסל אבל אם יש ארבעה טפחים לא בטלי לגבי סכך והוי פירות אלו סכך פסול, ואע"ג דאין רחבים ארבעה טפחים גזרינן אטו רחבים ארבעה, מיהו במנורה דאיכא חשש דליקה אם יתלנה בפחות מן ד"ט מותר לתלותה שיעור ד"ט או יותר דחשיב זה כדיעבד, אך יזהר שלא ישן תחתיה:
ג. לא יאכל בעערב סוכות מחצות ואילך, כדי שיאכל בלילה לתאבון כי האכילה בלילה הראשונה דאורייתא וכאשר נבאר בע"ה, והא דסגי בערב פסח משעה עשירית וכאן צריך להזהר מחצות, היינו כי בליל פסח אוכלים המצה אחר קריאת ההגדה ששוהין זמן הרבה ואם יזהר משעה עשירית יש זמן הרבה עד שיגיע אכילת מצה, משא,כ בסוכות הוא אוכל מיד כשתחשך לכך צריך להזהר למנוע האכילה מחצות וכנז' באחרונים:
ד. יקדש אחר שיהיה לילה ודאי, ובליל ראשון יברך לישב בסוכה ואח"כ שהחיינו, כי ברכת שהחיינו קאי על הסוכה ועל קדוש יו"ט, אבל בליל ב' יברך שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה:
ה. בכל עת שיש קדוש יברך לישב בסוכה אחר ברכת קדוש ובעת שלא יש קדוש יש נוהגין לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוצוא אחר ברכת נט"י, ויש נוהגין לברך ל"ב אחר ברכת המוציא קודם שיאכל ואין חשוב הפסק דהוי כגביל לתורי, ואחנו בביתנו מזמן עט"ר הרה"ג מו"ר זקיני רבינו משה חיים ז"ל מנהגינו לברך ל"ב קודם ברכת המוציא וכן עיקר, ובכל פעם שמברך לישב בסוכה יברך מעודמ ואח,כ ישב וכנז' באחרונים ואם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן שלא סיים אכילתו, ואם הוא מסופק אם בירך או לאו לא יברך ואם ירצה לברך בהמ"ז כדי שיטול ידיו ויברך ל"ב ויאכל הרשות בידו, ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה:
ו. בליל א' ובליל ב' לדידן דיתבי בחו"ל צריךך לכוין באכילתו בכזית ראשון שהוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה בליל פסח, וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר ליקבה"ו קודם אכילה, וצריך לאכול יותר מכביצה פת לכ"ע:
ז. בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר ליקבה"ו וכו' כמו שצונהו ה' אלהינו ע"י משה רבינו עליו השלום בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הוהשבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, שגם לפ"ד הפוסקים הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זהה כולו בפיו במצוה זו, ויזהר ללמוד משנה מסכת סוכה בכל לילה בכל ימות החג בתוך הסוכה, והמבדיל בביתו יבדיל בסוכה:
ח. לא יברך לישב בסוכה אלא בפת גמור, אבל בפת הבאה בכסנים שברכתו לא יברך משום סב"ל, ובכל עת שיברך ל"ב יכוין לפטור בברכה זו ישיבתו ואכילתו ושינתו עד זמן אכילת פת השנית אח"ז, ואע"פ דמן הדין מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, עכ"ז המחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה תבא עליו ברכה, אבל שינה אפילו שינת עראי אסור לישן חוץ לסוכה, ליכך אם רואה אדם חבירו בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ס"ת וכיוצא צרי לעורר אותו:
ט. בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין, והסוכה היא צילא דמהימונתא זכר לענני כבוד לכן לא ינהוג בה שחוק וקלות ראש, גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל שדרכם להניחם בבית התבשיל, וכן לא יניח בה כד הגדול של המים, והנר אחר שכבה יסירנו מן הסוכה ולא ישאר שם אחר שכבה וכנז' בלבוש, גם לא ירחץ בתו הסוכה כלים ואפילו כלי אחד בלבד וכנז' באחרונים, מיהו כלי קטן ביותר ששותין בו קהוו"א אם הוא לבדו לית לן בה, ועביט מי רגלים לא יכניס לסוכה אע"פ שדרכו בשאר ימות השנה להכניסו בחדר שהוא ישן בו, מיהו תשמיש המטה מותר בסוכה:
י. אסור ליהנות מן האוכלין שתולין בסוכה לנוי בכל יו"ט כולו דהוקצו, ומותרין בליל אסרו חג אם לא חל בשבת, ואם נפלו ביו"ט מוקצין הם ואסור לטלטלם אלא יביאו קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום אחר להצניעם שם עד אחר יו"ט ואפילו קיסם לחצוץ שיניו אסור ליקח מן הסוכה ואפילו מן הדפנות, מיהו אם ירדו גשמים יסיר הסדינין שתולין בדפנות דוקא כדי שלא יתקלקלו, לפיכך כשתולה הסדינין הדפנות קודם יו"ט יזהר שלא יתלם ע"י קשרים, דא"כ אם ירדו גשמים ביו"ט אסור להתיר קשרים של קיימא, אלא יתלם באופן שלא יצטרך להתיר קשרים:
יא. קטן החריף מתחלת חמש שנים חייב אביו לחנכו במצות סוכה, ואינו חריף מתחלת שש שנים, וי"א החריף עד שיגמור החמש שנים, ואינו חריף עד שיגמור שש, והנשים אע"פ דמן הדין פטורים משום דסוכה מ"ע שהז"ג, עכ"ז אם ישבו בסוכה יש להם שכר מצוה:
יב. חולה אפילו חש בראשו או חש בעיניו פטור אם יש לו מנוחה חוץ לסוכה, ואם אין הפרש חייב, אבל לילה ראשונה אפילו חולה חייב לאכול כזית בסוכה, והמצטער מפני הריח או יתושין וכיוצא פטור מן הסוכה, מיהו צרי שיהיה לו צער שיעור שדרך בני אדם להצטער בו, אבלל אם הוא מפונק ומצטער על דבר מועט אינו פטור, וכ"ז דוקא אם יצא מן הסוכה ינצל מצער זה, אבל אם אע"פ שיצא יגיע לו זה הצער של ריח או יתושין וכיוצא אינו יכול לטור עצמו מן הסוכה, וסוכה שישנים בה בני אדם הרבה ואינו יכול לישן בפשוט ידים ורגלים, לא חשיב זה צער לפטור עצמו בכך ולצאת מסוכה:
יג. יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג, אבל הלולב יטלנו בידו קודם שיברך, ואם כרוך בגד על ידו משום חבורה יסירנו קודם הברכה מושם חציצה, וי"א שיסיר גם הטבעת מאצבעו, ואם שכח ולא הסיר יטול שנית בלא ברכה, ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה והנענוע, ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב:
יד. אפילו חולה יברך ויטול לולב מעומד, וצריך שיטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל, ויזהר בככך גם בהקפות כשמקיף בלולב, כי יש טועין בהה שאוחזים בלולב והאתרוג ביד אחת והסידור שקורין בו ההושעענה ביד השנית, וזה אינו נכון אלא גם בהקפות יאחז האתרוג בשמאל ולולב בימין, ויזהר שלא יפריד האתרוג מן הלולב בשעת ברכה שפוגם בכך, וצריך לחבר האתרוג עם הלולב בסופו וכמ"ש רבינו ז"ל בס' הכונות, וז"ל לכן מקום חיבור ההאתרוג ע"י הלולב הוא בסיומא במקום אחיזתו מלמטה כי כן העטרה היא בסוף היסוד עכ"ל ע"ש, ולכן צריך להזהר בזה:
טו. ההקפות בלולב בכל יות החג יוכל להקיף את התיבהה שבבית הכנסת אע"פ שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות כי העיקר לפיהסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאיןן הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו אין זה כלום דיאן ה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף כדי שלא לבטל מצות ההקפה, והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים: